השתיקות שלנו לא יגנו עלינו
"השתיקות שלי לא הגנו עליי. השתיקה שלך לא תגן עלייך. לְמה אין לך עדיין מילים? מה את.ה צריכ.ה לומר?" (אודרי לורד שואלת, ואני מנסה להתחיל לענות)
שבת בדיר איסתיא
ביום חמישי קרה לאנשים בדיר איסתיא משהו מפחיד שמעולם לא קרה שם קודם. בשבת באנו כמה חברים לבקר ולחזק. ביום ראשון אותו דבר קרה שוב.
לחיות ולפעול, אוקטובר 2024
איך להיות ישראלי.ת פטריוט.ית עכשיו?
לראות, להרגיש, לפעול – קולות דהרמיים מקומיים על המלחמה
מבחר טקסטים של מתרגלי.ות דהרמה בני.ות המקום והזמן הזה: איך לראות את המציאות בצלילות, להרגיש את הכאב שבה, ולפעול היטב מתוכה וביחס אליה.
לחיות ולפעול – חלק ראשון
התחלה של ניסיון להבין איך לחיות ולפעול כאן בזמן הנורא הזה כבני ובנות אדם
מבחר מדיטציות מוקלטות לזמן הזה
מבחר מדיטציות מוקלטות מהתקופה הזאת, באורכים שונים וסגנונות שונים, שמכוונות להפחתת הסבל ושורשי הסבל, ולהשתרשות בתוך הטוב והרצון בטוב
מה האהבה מבקשת מאיתנו עכשיו – טארה בראך
"האכפתיות שלנו, לא הפחד או הכעס, היא זו שיכולה להדריך אותנו ולעזור למי שאנחנו להתבטא בפעולה נכונה. והכרחי שנפעל." תרגום למאמר קצר של טארה בראך על עזה וישראל
ונתנה תוקף
פרגמנט על מעברים בין עולמות שמתחיל בשלדג כחול ונגמר בתפילה ליום הכיפורים
כמה מחשבות על בודהיזם ופמיניזם
הדהרמה והפמיניזם הן שתי צורות חוכמה ששואפות לשחרור אישי וקולקטיבי, אבל לא באותו אופן. לכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד מהאחרת וכדאי לנו לקחת חלק בלימוד הזה.
כמה מחשבות על איפה אנחנו ומה לעשות עכשיו
שום דבר עוד לא נגמר ולא עומד להיגמר; גם לשמוח בהישגים וגם לרצות עוד; שני הקולות של תומכי הרפורמה; ועוד תריסר מחשבות קצרות על הרגע הפוליטי הנוכחי
שני דימויים
1.עברה שנה מהרגע שהתאהבתי בלימוד של רוב ועד שהגעתי סוף סוף לריטריט שלו. בערב הראשון, כשנגמר הלו"ז, נשארתי עוד הרבה באולם המדיטציה. אני לא עושה את זה בדרך כלל, אני מהמתעוררות מוקדם בבוקר, אבל הנשמה עלתה על גדותיה וביקשה. ישבנו כמה אנשים והלילה העמיק ואחת אחת יצאו עד שנשארתי לבד באולם הגדול, הדומם. בסוף גם […]
מבחר מדיטציות מוקלטות
"לפתוח בתוך החוויה הרגילה של העולם הזה שערים אל חוויות אפשריות אחרות". מבחר מדיטציות מוקלטות בסגנונות שונים, בהשראת הלימוד של רוב ברבאה, למתחילות ולמתקדמות
תרגול, אמון
מחשבות בעקבות חודשיים של הנחיית מדיטציה, על סוגים שונים של אמון בתרגול, ועל למה לתרגל בכלל
לשם ובחזרה
"יום חם מאוד. אני קמה מהמדיטציה, ומנערת מעל רגלי את כל הנמלים לפני שאטבול בנהר. אין ולא יכולים להיות חיים מאושרים יותר."
קצת על החזרה משנה של ריטריט, ושלוש הזמנות פתוחות לתרגול יחד
מתנה לחג שני: מבואות לדהרמה של רוב ברבאה
אולם כניסה מלא דלתות – מבחר מהשיחות הטובות ביותר של רוב ברבאה, מחולקות לפי תחומים, עם הסברים והמלצות לתרגול נוסף
בחירות
כשאת קוראת חדשות זה יכול להיראות כאילו הבעיה פה היא חמדנות, או שנאה. אבל שורש הבעיה הוא התעתוע. ובכל מעשה של עמידה נגד התעתוע יש ערך.
עוד דימויים מהנהר
אסופת דימויים מתוך שמונה שבועות של תרגול סולמייקינג בירדן ההררי, המשך ל"דימויים מהנהר" שפורסם כאן באוגוסט
על מקום הימצאנו
מחשבות על הרומן היפה "על מקום הימצאה" ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
דרך האי-היאחזות
שיחת דהרמה מתורגמת של רוב ברבאה, שפורשת בצורה תמציתית את הגישה שלו לתרגול ריקות, ולכן יכולה להיות הקדמה מצוינת או תוספת תומכת מצוינת לקריאה ב"ראייה שמשחררת"
דיוקן עצמי בין ריטריטים
דיוקן של מישהי, לא בדיוק נזירה, לא בדיוק לא-נזירה, ששוהה כמה שבועות בעיר בין ריטריטים ארוכים, דרך שני פוסטים שהעליתי לפייסבוק ואחד שעדיין לא
ראייה שמשחררת, פרק ראשון
בשעה טובה יצא לאור התרגום העברי ל"ראייה שמשחררת", ספר הדהרמה המופתי (והיחיד) של רוב ברבאה ז"ל. הפרק הראשון מתוכו מובא כאן לקריאה חופשית.
מבחר שירים של נזירות בודהיסטיות קדומות
"הגשמתי שחרור, / הבטתי במראת הדהמה. / הוצאתי את החץ, / הנחתי את המשא, / השלמתי את המשימה. / אני, הנזירה קיסה גוטמי, / בלב חופשי באמת, / אמרתי זאת."
דימויים מהנהר
אסופת דימויים מתוך כמה שבועות של תרגול סולמייקינג בירדן ההררי
ארבע מחשבות קצרות על סיפור של כמעט אונס
"אלימות מינית היא גיהינום עבור כל המעורבים בה. לא מבחינת כמות הסבל, אלא מבחינת סוג העולם שאת/ה חי/ה בו ברגע מסוים."
איך לתרגל עם המוות ועם ההתקרבות למוות
שני פרקים מתורגמים מתוך אחת משיחות הדהרמה האחרונות שרוב ברבאה פרסם לפני מותו, על התרגול עם המוות
מתנה לחג: מדריך לריטריטים המוקלטים של רוב ברבאה
מדריך לארץ הפלאות שהיא הדהרמה של רוב ברבאה, מתנה לימים האלה ולימים אחרים
אמביוולנטיות
על עבודה מיומנת עם אמביוולנטיות במין, ועל אינסוף שיכול להיפתח. פוסט אחרון בסדרה
בסיס בטוח לדרך פתוחה
סביבה פנימית וחיצונית בטוחה יכולה לאפשר לחוויות חדשות של טוב להיפתח בפנינו. אפשר ליצור סביבה כזאת דרך ההתכוונות היסודית לעשות במין רק את מה ששתינו ממש רוצות כרגע. פוסט חמישי בסדרה
תולדות הקינקיות 1
התפיסה המקובלת של אלימות מינית בתור דבר חתרני ורדיקלי היא-היא שמאפשרת לה להתייצב מחדש פעם אחר פעם בלב המיינסטרים, ולמחוק מהשיח את זכר קיומן של אפשרויות מיניות אחרות. פוסט רביעי בסדרה
האלה שאין לה שם
יש אלוהות צללים שכולנו זובחות לה וכופרות בה בהסתר, גם מפני עצמנו: האישה שהתשוקה שלה היא לא תגובה לתשוקה גברית – האישה שרוצה מיוזמתה, האישה שרוצה בלי שירצו אותה, האישה שרוצה יותר מדי.
המיתוס על מקור התשוקה הגברית והנשית
"המיתוס הזה גורם נזק מסוג אחד, כשהוא מאפשר ומעודד תשוקה גברית שלא ניזונה בשום דרך מהתשוקה של האישה, ונזק מסוג אחר, כשהוא מונע מהתשוקה הנשית לחיות חיים עצמאיים ומכפיף אותה לתשוקה הגברית."
הקדמה לדבר מה
הקדמה קצרצרה למסע ארוך, ושבע היפותזות על מיניות ועל תשוקה
לראות את הדינמיקה המתעתעת של הכוח
על צורת ראיה משחררת שאפשר לתרגל בעזרת המאמר המופתי של סימון וייל, "האיליאדה או שירת הכוח"
המכשפה הטובה מהמד"ב
"אורסולה לה גווין משתמשת במצב התודעתי הקצת אחר שספרות פנטסיה יודעת לחולל כדי לאפשר טרנספורמציה תודעתית שחורגת מגבולותיו". מילות אהבה במלאת שנה למותה
With a Promise of Instant Affinities
שיחת עומק על תשוקה וסובייקטיביות עם הספר והסרט הנפלא "קרא לי בשמך", וקצת גם עם ג'סיקה בנג'מין
ליפול ולקום, פעם אחרי פעם
המלצה לשבוע הספר: "גם קופים נופלים מעצים", הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
15/5/18
[ללא תקציר]
הספרים שאני אוהבת
נסיון לנסח מה סוג הפרוזה שאני אוהבת ממש, שלא מתחפש למניפסט על מה זאת ספרות טובה באופן כללי ואובייקטיבי (אולי רק מתאפר קצת סביב העיניים)
אני קצת רוצה ילדים
ומעולם לא נתקלתי בטקסט שמנסח עמדה דומה. להלן הניסיון שלי לנסח אותה, ולהרהר בה ובעקבותיה.
הארגונאוטים
מבחר פרגמנטים מתורגמים מתוך "הארגונאוטים" של מגי נלסון, ממואר שנע בחופשיות בין פרוזה ותיאוריה ונוגע במגוון נושאים מהותיים בברק ובאלגנטיות
לקראת פעולה פוליטית מינורית
"פעולה פוליטית מינורית" היא פעולה פוליטית של המינורי (המיעוט, השוליים), שהלב שלה הוא לא מאבק להפוך למז'ורי אלא משהו אחר. מה המשהו האחר? או. בואי נראה.
ניק קייב והידיים מהאינטרנט
(צומסך שתיים)
על שתי חוויות פסיכדליות של חזרה לאינטרנט אחרי צום, וגם מחשבות על מגבלות הריאליזם בספרות, קמפיין MeToo, הרשת החברתית האידיאלית וההופעות של ניק קייב בארץ
(צומסך שתיים)
צוֹמָסָךְ
לילה אחד ישנתי עשר שעות, חלמתי על כל היבט והיבט של חיי, והתעוררתי עם ההכרה העמוקה שאני צריכה לעשות צום מהמסך. לא תאמינו מה קרה אחר כך
כן, גם אתה
"השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב."
על שני סוגים של אשמה
לאשמה יש תפקיד חיוני, כמו לכל רגש. אבל התפקיד הזה הוא ביחסים שלנו עם אנשים אחרים; ביחסים שלנו עם עצמנו היא לא רק לא-רלוונטית אלא מזיקה. אולי אפשר לעשות משהו לגבי זה
איך לחזור הביתה
"זמן החזרה ממסע ארוך הביתה הוא זמן לימינלי, זמן שבו את גם בחוץ וגם בפנים. וליתר דיוק, זמן שבו המשמעויות של חוץ ופנים מחליפות מסביבך מקומות." הפוסט האחרון, והיחיד בינתיים, בסדרה 'מדריך למטיילת העצמאית'
גם כשזה הרבה פחות מרצח
"בתוך הדיבור הקשה והחשוב שיש בימים האחרונים על רצח של נשים בידי גברים ובידי בני הזוג שלהן בפרט, הייתי רוצה להזכיר, גם לעצמי, שאלימות זוגית זה נורא גם כשזה הרבה פחות נורא מרצח."
על "הנפש הדכאונית"
ועל דיכאון וגאולה
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
ועל דיכאון וגאולה
איך חברות יכולות לעזור
האם אפשר לעזור לחברה טובה שנמצאת בזוגיות אלימה? ואיך? למרות שאני לא לגמרי מסכימה איתו, זה טקסט חשוב בעיני. נראה לי שהוא מנסח כמה סוגים של דינמיקות נפשיות ובין-נפשיות, שבדרך כלל קשה לעצור ולהסתכל עליהן.
[בזמן האחרון יש לגוף שלי שתי אסכולות לגבי לקום בבוקר]
"אחת מתעוררת ספונטנית ומלאת אנרגיה עם אור ראשון וציוץ הציפורים, ושוב בסביבות שש וחצי, כשהאור עוד רך והאויר קריר. השניה דבקה בשינה בחירוף נפש עד הרגע האחרון, עד הסנוז החמישי, עד הצהריים."
האיליאדה, או שירת הכוח / סימון וייל
"רק מי שמכיר את ממלכתו של הכוח, ויודע איך לא לכבד אותו, מסוגל לצדק או לאהבה." תרגום מלא למאמר המופתי של סימון וייל על טיבו של הכוח הפוליטי
רק מי שמכיר את ממלכתו של הכוח, ויודע איך לא לכבד אותו, מסוגל לצדק או לאהבה
קטעים נבחרים מתוך המאמר המטלטל של סימון וייל "האיליאדה, או שירת הכוח", ניתוח מבריק של טיבו של הכוח ואופן הפעולה שלו בעולם. את התרגום של המאמר המלא ניתן וכדאי להוריד בדאנא.
מבוך המראות של מיס ג'יין ברודי
"בחנות המפוארת שבהמשך הרחוב של הגסטהאוס שלנו במינכן קניתי ספר שלפני חצי שנה כבר קראתי חצי ממנו, ערב אחד בגסטהאוס בנפאל." על רשתות של השתקפויות בתוך ומחוץ לרומן היפה של מיוריאל ספארק, "The Prime of Miss Jane Brodie"
Los Hombres Que Hablan
"ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. "calmate, Tasurinchi", "no te asustes, hablador", "אף אחד פה לא עומד להזיק לך". הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה." על שפה, הליכה, אחרות, והרומן "המדבר" של מריו ורגס יוסה
מחשבות על קלברבוט
מחשבות על אנושיות, על דמוקרטיה ועל היחס בין חיקוי לאותנטיות בעקבות סדרת שיחות עם קלברבוט בחורף 2011-2012
הפער
"מה הדבר שקורה שם במקרים האלה? יש פער. פער בין הרצון של הגבר לרצון של האישה? לא. פער בין הרצון לאפשרי. שניהם רצו משהו, והדבר הזה לא אפשרי מאיזשהי סיבה."
אז למה היא לא התנגדה
למה היא לא פשוט נתנה לו סטירה, אם היא באמת כל כך לא רצתה את זה? שבע סיבות שמקשות על נשים להתנגד לתקיפות מיניות, ומחשבות על מה שאפשר לעשות, כחברה וכפרטים, כדי לשנות את המצב הזה
על חלוקת סיכונים הוגנת בסקס ובכלל
יש כיום אי-שוויון עמוק וסמוי במידה שבה סקס הטרוסקסואלי הוא מסוכן עבור גברים ועבור נשים. למה המחשבה על חלוקה שוויונית יותר של הסיכון מקוממת אותנו כל כך? ומה יקרה אם נחשוב אותה בכל זאת?
טעות היא לא משהו שהיה אפשר לדעת מראש שהוא טעות
"לבו של הרומן הזה הוא בעובדה, שאף אדם ברומן הזה לא מצליח למנוע מפיוטר סטפנוביץ' לשתות אצלו תה באריכות ובהנאה ובחוצפה אכזרית בזמן שהאדם משתגע." על "שדים" של דוסטוייבסקי
מלנכוליה
"הדבר הגדול באמת שאמנות נרטיבית יכולה לעשות הוא לשחק בהצלחה את המשחק של אנה וולף מ”מחברת הזהב”: להראות בו זמנית את הגדול מאוד ואת הקטן מאוד, בלי לצמצם את האחד או להגדיל את האחר, אלא בהפרש האמיתי ובמלוא הממשיות שלהם." על הסרט "מלנכוליה" של לארס פון טרייר
בורגנות הזמן ובורגנות הכסף
תיאוריה פסאודו-סוציולוגית קצרה וספקולטיבית: בעוד מי שאינם שייכים לבורגנות נאלצים לכלות את כל זמנם כדי להרוויח די כדי לשרוד, ובעוד בעלי ההון האמיתיים יכולים לכלות את ימיהם בבטלה פזרנית על פני יאכטות, מטוסים וארמונות, הבורגנות הישראלית ה'רגילה' נחלקת לשניים: אלו שיכולים להרשות לעצמם לבזבז כסף, ואלו שיכולים להרשות לעצמם לבזבז זמן. בקבוצה הראשונה נמצאים עורך […]
צ'יט בחיים האמיתיים
שלוש שנים אחרי שהפסקתי לגמרי להוריד שערות גוף, כתבתי בהתרגשות על האופן שבו הבחירה הזאת, שהפחידה אותי לפני כן ונראתה לי קשה, דווקא סילקה לגמרי תחום שלם של קושי מחיי. כמו צ'יט של משחקי מחשב, רק בחיים האמיתיים.
מחשבות על סקס
החברה שאנחנו חיים בה תופסת סקס באמצעות שתי מערכות מושגים שונות. שתיהן מרגישות לנו מובנות מאליהן, אף שעבור נשים, הן סותרות זו את זו לחלוטין. הציווי הבלתי אפשרי ליישב את הסתירה הזאת, הוא חלק מהסיבה לסיכון הגבוה שנשים נמצאות בו בסקס בהסכמה, כמו גם לסיטואציות מבאסות סתם.
מה למדתי באוניברסיטה: מהלכים מותרים במדעי החברה והרוח
מה סוג הדברים שאפשר להגיד באוניברסיטה? רדוקציה של מרחב הטיעונים האפשריים במדעי החברה והרוח לצורות הניצבות ביסודם
איך לדבר על המלחמה
"השיח הציבורי בישראל מאז תחילת המלחמה בעזה מאפשר עקרונית להגיד "המלחמה רעה", ובניגוד לשיחדש מאפשר עדיין גם להגיד יותר מזה, אבל לא הרבה יותר מזה."
דיבור פסימי על דיבור
"אם כן: בשביל דיאלוג דרוש גבול. הנמען הדמיוני צריך להיות ייצוג טוב מספיק של הנמען האמיתי אבל לא טוב מדי. אם כן: איפה הגבול?"
סלינג'ר שתיים
"על מה הספר, לכל הרוחות, למה אתה אומר את זה, את מוצאת את עצמך שואלת שוב ושוב כמו ילדה קטנה, וגם על זה הוא עונה לך, כולו מלא, באמת מלא ברצון טוב, הספר הוא לא סיפור דתי אלא סיפור אהבה טהור ומורכב. כן, נכון, אני רואה לְמה אתה מתכוון, אבל לָמה?"
עזבו אתכם מויכוחים על אוונגרד, בואו נחזור למה שבאמת מעניין את המעמד הבינוני
הכאילו-פרדוקס של הצימר: מצד אחד, הצימר כולו שימושיות מושלמת, הכל בו מציע לך את עצמו בשפה שאינה משתמעת לשני פנים – חלוקי-האמבטיה על שפת הג'קוזי, בולי-העץ הקצרים המעוגלים באח, המראה המוצבת בארבעים וחמש מעלות מעל למיטה, זוג הגביעים הממתינים על השולחן לבקבוק היין שמונח במקרר הזעיר המסנוור בלובנו לצד קרטון חלב קטן בשביל מכונת-האספרסו או […]
בעניין מהימנותה המפוקפקת של לוסי סנואו
איך שרלוט ברונטה מצליחה להציב את לוסי סנואו, גיבורת הרומן המופתי שלה "וילט", בעמדת כוח ייחודית וחתרנית ביחס לקורא שלה, ומה אפשר ללמוד מזה על היחסים בין דיבור ועולם, בין קורא ומחבר ומספר ודמות, ובין מה שאפשר למה שאי אפשר לדעת