שתי הערות מתורגמות על טבע העצמי והשפה
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
על מקום הימצאנו
מחשבות על הרומן היפה "על מקום הימצאה" ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
לראות את הדינמיקה המתעתעת של הכוח
על צורת ראיה משחררת שאפשר לתרגל בעזרת המאמר המופתי של סימון וייל, "האיליאדה או שירת הכוח"
המכשפה הטובה מהמד"ב
"אורסולה לה גווין משתמשת במצב התודעתי הקצת אחר שספרות פנטסיה יודעת לחולל כדי לאפשר טרנספורמציה תודעתית שחורגת מגבולותיו". מילות אהבה במלאת שנה למותה
With a Promise of Instant Affinities
שיחת עומק על תשוקה וסובייקטיביות עם הספר והסרט הנפלא "קרא לי בשמך", וקצת גם עם ג'סיקה בנג'מין
ליפול ולקום, פעם אחרי פעם
המלצה לשבוע הספר: "גם קופים נופלים מעצים", הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
על "הנפש הדכאונית"
ועל דיכאון וגאולה
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
ועל דיכאון וגאולה
מבוך המראות של מיס ג'יין ברודי
"בחנות המפוארת שבהמשך הרחוב של הגסטהאוס שלנו במינכן קניתי ספר שלפני חצי שנה כבר קראתי חצי ממנו, ערב אחד בגסטהאוס בנפאל." על רשתות של השתקפויות בתוך ומחוץ לרומן היפה של מיוריאל ספארק, "The Prime of Miss Jane Brodie"
Los Hombres Que Hablan
"ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. "calmate, Tasurinchi", "no te asustes, hablador", "אף אחד פה לא עומד להזיק לך". הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה." על שפה, הליכה, אחרות, והרומן "המדבר" של מריו ורגס יוסה
טעות היא לא משהו שהיה אפשר לדעת מראש שהוא טעות
"לבו של הרומן הזה הוא בעובדה, שאף אדם ברומן הזה לא מצליח למנוע מפיוטר סטפנוביץ' לשתות אצלו תה באריכות ובהנאה ובחוצפה אכזרית בזמן שהאדם משתגע." על "שדים" של דוסטוייבסקי
מלנכוליה
"הדבר הגדול באמת שאמנות נרטיבית יכולה לעשות הוא לשחק בהצלחה את המשחק של אנה וולף מ”מחברת הזהב”: להראות בו זמנית את הגדול מאוד ואת הקטן מאוד, בלי לצמצם את האחד או להגדיל את האחר, אלא בהפרש האמיתי ובמלוא הממשיות שלהם." על הסרט "מלנכוליה" של לארס פון טרייר
סלינג'ר שתיים
"על מה הספר, לכל הרוחות, למה אתה אומר את זה, את מוצאת את עצמך שואלת שוב ושוב כמו ילדה קטנה, וגם על זה הוא עונה לך, כולו מלא, באמת מלא ברצון טוב, הספר הוא לא סיפור דתי אלא סיפור אהבה טהור ומורכב. כן, נכון, אני רואה לְמה אתה מתכוון, אבל לָמה?"
בעניין מהימנותה המפוקפקת של לוסי סנואו
איך שרלוט ברונטה מצליחה להציב את לוסי סנואו, גיבורת הרומן המופתי שלה "וילט", בעמדת כוח ייחודית וחתרנית ביחס לקורא שלה, ומה אפשר ללמוד מזה על היחסים בין דיבור ועולם, בין קורא ומחבר ומספר ודמות, ובין מה שאפשר למה שאי אפשר לדעת