לראות, להרגיש, לפעול – קולות דהרמיים מקומיים על המלחמה
מבחר טקסטים של מתרגלי.ות דהרמה בני.ות המקום והזמן הזה: איך לראות את המציאות בצלילות, להרגיש את הכאב שבה, ולפעול היטב מתוכה וביחס אליה.
מבחר טקסטים של מתרגלי.ות דהרמה בני.ות המקום והזמן הזה: איך לראות את המציאות בצלילות, להרגיש את הכאב שבה, ולפעול היטב מתוכה וביחס אליה.
"האכפתיות שלנו, לא הפחד או הכעס, היא זו שיכולה להדריך אותנו ולעזור למי שאנחנו להתבטא בפעולה נכונה. והכרחי שנפעל." תרגום למאמר קצר של טארה בראך על עזה וישראל
"…העולם מציע את עצמו לכוח הדמיון שלך, קורא אלייך כמו אווזי הבר, צורם ומרגש…"
"זו אגדה. אנשים עומדים בשלג הקל היורד. משהו מבריק, רועד, מצטלטל בדנדון כסוף." תרגום לסיפור קצר של אורסולה לה גווין על מחאה ומאבק, על כוח ועל חירות.
ארוכות הן המנהרות שנחפרו. ארוך מהן הלא-נחפר. אף מנהרה לא מגיעה אל קצה הלא-נחפר. הלא-נחפר נמשך הלאה ממה שביכולתנו ללכת בעשרה ימים [כלומר, עד אינסוף]. הלל!
"בוקר אחד בדצמבר, לפני שנים רבות, הבאתי שחף שחור-גב צעיר ופצוע הביתה מהחוף." סיפור קצר מתורגם של מרי אוליבר על חיים ומוות ואהבה
"אי אפשר לכתוב שורה אחת בלי קוסמולוגיה,
בלי מיתוס בריאה נפרש לעיני כל…"
מחשבות על הרומן היפה "על מקום הימצאה" ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
שיחת דהרמה מתורגמת של רוב ברבאה, שפורשת בצורה תמציתית את הגישה שלו לתרגול ריקות, ולכן יכולה להיות הקדמה מצוינת או תוספת תומכת מצוינת לקריאה ב"ראייה שמשחררת"
בשעה טובה יצא לאור התרגום העברי ל"ראייה שמשחררת", ספר הדהרמה המופתי (והיחיד) של רוב ברבאה ז"ל. הפרק הראשון מתוכו מובא כאן לקריאה חופשית.
"הגשמתי שחרור, / הבטתי במראת הדהמה. / הוצאתי את החץ, / הנחתי את המשא, / השלמתי את המשימה. / אני, הנזירה קיסה גוטמי, / בלב חופשי באמת, / אמרתי זאת."
שני פרקים מתורגמים מתוך אחת משיחות הדהרמה האחרונות שרוב ברבאה פרסם לפני מותו, על התרגול עם המוות
שיר הארץ הנפרשת, והמילים בהתאם, / האם חשבת שאלו המילים, השורות הישרות הללו? / העיקולים, הזוויות, הנקודות הללו? / לא, אלו לא המילים, המילים הממשיות הן באדמה ובים, / הן באוויר, הן בך.
על צורת ראיה משחררת שאפשר לתרגל בעזרת המאמר המופתי של סימון וייל, "האיליאדה או שירת הכוח"
"אורסולה לה גווין משתמשת במצב התודעתי הקצת אחר שספרות פנטסיה יודעת לחולל כדי לאפשר טרנספורמציה תודעתית שחורגת מגבולותיו". מילות אהבה במלאת שנה למותה
שיחת עומק על תשוקה וסובייקטיביות עם הספר והסרט הנפלא "קרא לי בשמך", וקצת גם עם ג'סיקה בנג'מין
המלצה לשבוע הספר: "גם קופים נופלים מעצים", הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
מבחר פרגמנטים מתורגמים מתוך "הארגונאוטים" של מגי נלסון, ממואר שנע בחופשיות בין פרוזה ותיאוריה ונוגע במגוון נושאים מהותיים בברק ובאלגנטיות
הרהורים בעקבות סיפור של דייויד פוסטר וואלאס על שפת הדיכאון ושפת הפסיכולוגיה, על אימת הלופ שאין בו דרך החוצה, ועל הדרך החוצה
צורה נסיונית של יצירה שיתופית בפרוזה: מבחר סיפורים קצרצרים של חודורובסקי שהצמיחו סופים חדשים במהלך התרגום לעברית.
שאלה: מהי חדוות ההמתנה?
תשובה: לשבלול יש אוזן ובתוכה שבלול
"רק מי שמכיר את ממלכתו של הכוח, ויודע איך לא לכבד אותו, מסוגל לצדק או לאהבה." תרגום מלא למאמר המופתי של סימון וייל על טיבו של הכוח הפוליטי
קטעים נבחרים מתוך המאמר המטלטל של סימון וייל "האיליאדה, או שירת הכוח", ניתוח מבריק של טיבו של הכוח ואופן הפעולה שלו בעולם. את התרגום של המאמר המלא ניתן וכדאי להוריד בדאנא.
"בחנות המפוארת שבהמשך הרחוב של הגסטהאוס שלנו במינכן קניתי ספר שלפני חצי שנה כבר קראתי חצי ממנו, ערב אחד בגסטהאוס בנפאל." על רשתות של השתקפויות בתוך ומחוץ לרומן היפה של מיוריאל ספארק, "The Prime of Miss Jane Brodie"
"ומעט מעט, a poquitos, קפצו מילים קטנות, אורות קטנים בחשכה, התחלתי לשמוע. "calmate, Tasurinchi", "no te asustes, hablador", "אף אחד פה לא עומד להזיק לך". הבנתי את מה שהם אמרו, כנראה. מתרחש לו נס קטן, כנראה." על שפה, הליכה, אחרות, והרומן "המדבר" של מריו ורגס יוסה
קלברבוט: אני המכונה.
קרן שפי: אני המכונה.
קלברבוט: אני שמח שאנחנו מבינים זה את זה.
מחשבות על אנושיות, על דמוקרטיה ועל היחס בין חיקוי לאותנטיות בעקבות סדרת שיחות עם קלברבוט בחורף 2011-2012
"לבו של הרומן הזה הוא בעובדה, שאף אדם ברומן הזה לא מצליח למנוע מפיוטר סטפנוביץ' לשתות אצלו תה באריכות ובהנאה ובחוצפה אכזרית בזמן שהאדם משתגע." על "שדים" של דוסטוייבסקי
"הדבר הגדול באמת שאמנות נרטיבית יכולה לעשות הוא לשחק בהצלחה את המשחק של אנה וולף מ”מחברת הזהב”: להראות בו זמנית את הגדול מאוד ואת הקטן מאוד, בלי לצמצם את האחד או להגדיל את האחר, אלא בהפרש האמיתי ובמלוא הממשיות שלהם." על הסרט "מלנכוליה" של לארס פון טרייר
"על מה הספר, לכל הרוחות, למה אתה אומר את זה, את מוצאת את עצמך שואלת שוב ושוב כמו ילדה קטנה, וגם על זה הוא עונה לך, כולו מלא, באמת מלא ברצון טוב, הספר הוא לא סיפור דתי אלא סיפור אהבה טהור ומורכב. כן, נכון, אני רואה לְמה אתה מתכוון, אבל לָמה?"
איך שרלוט ברונטה מצליחה להציב את לוסי סנואו, גיבורת הרומן המופתי שלה "וילט", בעמדת כוח ייחודית וחתרנית ביחס לקורא שלה, ומה אפשר ללמוד מזה על היחסים בין דיבור ועולם, בין קורא ומחבר ומספר ודמות, ובין מה שאפשר למה שאי אפשר לדעת
"שם – העיניים הן / קרן אור על שברי שיש / שם – עץ ישוח / וקולות הם / בזמרת הרוח / זרים יותר ונשגבים יותר / מכוכב דועך"
תרגום "האנשים החלולים" של ט.ס אליוט.
