כמה מחשבות על בודהיזם ופמיניזם
הדהרמה והפמיניזם הן שתי צורות חוכמה ששואפות לשחרור אישי וקולקטיבי, אבל לא באותו אופן. לכל אחת מהן יש הרבה מה ללמוד מהאחרת וכדאי לנו לקחת חלק בלימוד הזה.
ביקורת פוליטית בנושאים פמיניסטיים, בעיקר בנושאים של אלימות מינית ואלימות זוגית, וגם מחשבות על האפשרויות לחופש שהפמיניזם מציע לנשים, לגברים ובכלל
על מקום הימצאנו
מחשבות על הרומן היפה "על מקום הימצאה" ועל רדיקליות ספרותית, וגם על הדינמיקה של מערכות יחסים מתעתעות, על הנורמות החברתיות שמאפשרות אותן, ועל הדרך של כולנו החוצה
דיוקן עצמי בין ריטריטים
דיוקן של מישהי, לא בדיוק נזירה, לא בדיוק לא-נזירה, ששוהה כמה שבועות בעיר בין ריטריטים ארוכים, דרך שני פוסטים שהעליתי לפייסבוק ואחד שעדיין לא
מבחר שירים של נזירות בודהיסטיות קדומות
"הגשמתי שחרור, / הבטתי במראת הדהמה. / הוצאתי את החץ, / הנחתי את המשא, / השלמתי את המשימה. / אני, הנזירה קיסה גוטמי, / בלב חופשי באמת, / אמרתי זאת."
ארבע מחשבות קצרות על סיפור של כמעט אונס
"אלימות מינית היא גיהינום עבור כל המעורבים בה. לא מבחינת כמות הסבל, אלא מבחינת סוג העולם שאת/ה חי/ה בו ברגע מסוים."
אמביוולנטיות
על עבודה מיומנת עם אמביוולנטיות במין, ועל אינסוף שיכול להיפתח. פוסט אחרון בסדרה
בסיס בטוח לדרך פתוחה
סביבה פנימית וחיצונית בטוחה יכולה לאפשר לחוויות חדשות של טוב להיפתח בפנינו. אפשר ליצור סביבה כזאת דרך ההתכוונות היסודית לעשות במין רק את מה ששתינו ממש רוצות כרגע. פוסט חמישי בסדרה
תולדות הקינקיות 1
התפיסה המקובלת של אלימות מינית בתור דבר חתרני ורדיקלי היא-היא שמאפשרת לה להתייצב מחדש פעם אחר פעם בלב המיינסטרים, ולמחוק מהשיח את זכר קיומן של אפשרויות מיניות אחרות. פוסט רביעי בסדרה
האלה שאין לה שם
יש אלוהות צללים שכולנו זובחות לה וכופרות בה בהסתר, גם מפני עצמנו: האישה שהתשוקה שלה היא לא תגובה לתשוקה גברית – האישה שרוצה מיוזמתה, האישה שרוצה בלי שירצו אותה, האישה שרוצה יותר מדי.
המיתוס על מקור התשוקה הגברית והנשית
"המיתוס הזה גורם נזק מסוג אחד, כשהוא מאפשר ומעודד תשוקה גברית שלא ניזונה בשום דרך מהתשוקה של האישה, ונזק מסוג אחר, כשהוא מונע מהתשוקה הנשית לחיות חיים עצמאיים ומכפיף אותה לתשוקה הגברית."
הקדמה לדבר מה
הקדמה קצרצרה למסע ארוך, ושבע היפותזות על מיניות ועל תשוקה
With a Promise of Instant Affinities
שיחת עומק על תשוקה וסובייקטיביות עם הספר והסרט הנפלא "קרא לי בשמך", וקצת גם עם ג'סיקה בנג'מין
ליפול ולקום, פעם אחרי פעם
המלצה לשבוע הספר: "גם קופים נופלים מעצים", הספר היפה ויוצא הדופן של מעיין רוגל.
פוסט ראשון בסדרה של שיחות עם ספרים
אני קצת רוצה ילדים
ומעולם לא נתקלתי בטקסט שמנסח עמדה דומה. להלן הניסיון שלי לנסח אותה, ולהרהר בה ובעקבותיה.
כן, גם אתה
"השאלה היא לא אם אתה מהטובים או מהרעים. השאלה היא באלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק ברע ובאלו דרכים ורגעים לקחת, אתה לוקח ותיקח חלק בטוב."
גם כשזה הרבה פחות מרצח
"בתוך הדיבור הקשה והחשוב שיש בימים האחרונים על רצח של נשים בידי גברים ובידי בני הזוג שלהן בפרט, הייתי רוצה להזכיר, גם לעצמי, שאלימות זוגית זה נורא גם כשזה הרבה פחות נורא מרצח."
איך חברות יכולות לעזור
האם אפשר לעזור לחברה טובה שנמצאת בזוגיות אלימה? ואיך? למרות שאני לא לגמרי מסכימה איתו, זה טקסט חשוב בעיני. נראה לי שהוא מנסח כמה סוגים של דינמיקות נפשיות ובין-נפשיות, שבדרך כלל קשה לעצור ולהסתכל עליהן.
הפער
"מה הדבר שקורה שם במקרים האלה? יש פער. פער בין הרצון של הגבר לרצון של האישה? לא. פער בין הרצון לאפשרי. שניהם רצו משהו, והדבר הזה לא אפשרי מאיזשהי סיבה."
אז למה היא לא התנגדה
למה היא לא פשוט נתנה לו סטירה, אם היא באמת כל כך לא רצתה את זה? שבע סיבות שמקשות על נשים להתנגד לתקיפות מיניות, ומחשבות על מה שאפשר לעשות, כחברה וכפרטים, כדי לשנות את המצב הזה
על חלוקת סיכונים הוגנת בסקס ובכלל
יש כיום אי-שוויון עמוק וסמוי במידה שבה סקס הטרוסקסואלי הוא מסוכן עבור גברים ועבור נשים. למה המחשבה על חלוקה שוויונית יותר של הסיכון מקוממת אותנו כל כך? ומה יקרה אם נחשוב אותה בכל זאת?
צ'יט בחיים האמיתיים
שלוש שנים אחרי שהפסקתי לגמרי להוריד שערות גוף, כתבתי בהתרגשות על האופן שבו הבחירה הזאת, שהפחידה אותי לפני כן ונראתה לי קשה, דווקא סילקה לגמרי תחום שלם של קושי מחיי. כמו צ'יט של משחקי מחשב, רק בחיים האמיתיים.
מחשבות על סקס
החברה שאנחנו חיים בה תופסת סקס באמצעות שתי מערכות מושגים שונות. שתיהן מרגישות לנו מובנות מאליהן, אף שעבור נשים, הן סותרות זו את זו לחלוטין. הציווי הבלתי אפשרי ליישב את הסתירה הזאת, הוא חלק מהסיבה לסיכון הגבוה שנשים נמצאות בו בסקס בהסכמה, כמו גם לסיטואציות מבאסות סתם.
בעניין מהימנותה המפוקפקת של לוסי סנואו
איך שרלוט ברונטה מצליחה להציב את לוסי סנואו, גיבורת הרומן המופתי שלה "וילט", בעמדת כוח ייחודית וחתרנית ביחס לקורא שלה, ומה אפשר ללמוד מזה על היחסים בין דיבור ועולם, בין קורא ומחבר ומספר ודמות, ובין מה שאפשר למה שאי אפשר לדעת