שיחת דהרמה קצרה לבוקר יום כיפור
גיל אשד ואני לימדנו הבוקר, ערב יום כיפור, יום תרגול וירטואלי קצר של שלוש שעות תחת הכותרת חשבון נפש. העברתי בו שיחת דהרמה קצרה, ואני מצרפת כאן את טיוטת השיחה שכתבתי לעצמי לפני שבועיים או שלושה. אפשר גם להקשיב להקלטה של השיחה מהיום, ואפשר לתת דאנה לגיל ולי בקישור הזה.
זה טקסט שכתבתי במקור כנקודות לעצמי לקראת שיחה בעל פה, הוא לא נועד לפרסום, והוא קצר יותר ומהודק פחות מהטקסטים שאני מעלה כאן בדרך כלל. אבל חשבתי שיכול להיות בו ערך גם לאנשים שלא השתתפו ביום התרגול המלא. מבין כל הדברים שמעלה הסערה סביב הסרט נז"א בימים האלה, הכי בולטת בשבילי אישית, אולי גם בגלל ההקשר של הימים הנוראים, ההזמנה שמועמדת בפנינו כקולקטיב לחשבון נפש, והאופן שבו אנחנו כקולקטיב דוחים אותה מכל וכל. חשבון נפש זה באמת דבר לא קל לעשות. אבל הוא גם דבר יקר מאוד.
הטקסט נכתב כאמור לפני כמה שבועות ולא מדבר על הסרט, הוא מדבר על קדושה, על נוכחות אוהבת, ועל התנועה של חשבון נפש ומה שמאפשר אותה.
קדושת היום
אחת מנקודות המוצא שלנו, של גיל ושלי, ליום הזה היא התפיסה של יום כיפור כיום קדוש.
"קדוש" זו מילה טעונה, שנושאת משמעויות שונות עבור אנשים שונים. משמעות בסיסית אחת שנדמה לי שתהיה רלוונטית וחיובית עבור רובנו בהקשר של יום כיפור, היא של הקדוש בתור מרחב שאדם יוצר לעצמו, או שקהילה אנושית שלמה יוצרת יחד לעצמה, של חריגה מהחולין, מהסדר הרגיל, באופן שפותח אפשרות לנשמה, משמעותיות, מגע עם מה שמעבר ליומיום.
מדיטציה היא גם סוג של מרחב קדוש בדיוק במובן הזה. הרבה פעמים אנחנו יוצרות אותו לעצמנו, לבד. לפעמים, למשל ביום תרגול כמו עכשיו, אנחנו מתאספות כדי ליצור אותו יחד. יש לו הרבה יותר כוח כשיוצרות אותו יחד, אפשר להרגיש את זה אפילו דרך הזום ועוד יותר כשמתרגלות יחד פיזית.
וגם יום כיפור הוא מרחב קדוש במובן הזה. היום הקדוש בשנה ביהדות הוא אכן, נדמה לי, עבור רובנו לפחות, היום שהחברה שאנחנו חלק ממנה הכי יוצרת כקדוש, כחורג מהחולין. עצם זה שרובנו גרים במקומות שבהם לא נוסעים כמעט במכוניות ביום הזה, ורק ביום הזה, הופכת אותו לקדוש במובן הזה, בלי קשר לאמונה הדתית או לשיוך הדתי. כשחייתי בתל אביב נורא אהבתי לראות איך זה יום שמשפחות מכל הקהילות מכל קצות העיר, כולל מהגרי עבודה למשל, יוצאות לטייל בו ולשחק ברחובות.
יש המון כוח בקדושה, בחריגה מהיומיום, ואפשר לקחת את הכוח הזה לכל מיני כיוונים. כל מיני תנועות ביהדות, כאן ובמקומות אחרים בעולם, ברגע הזה בזמן ולאורך ההסטוריה, לוקחות אותו לכל מיני כיוונים ספציפית בהקשר של יום כיפור. את חלקם אני אוהבת, חלקם לא. לפעמים זה תלוי בהקשר המסוים, היו שנים שהייתי הולכת להתפלל בבית כנסת ויש שנים שלא מסוגלת להתקרב. יודעת שיש פה גם מי שתמיד הולכות או אף פעם לא הולכות. הכל בסדר. בינינו יש כל מיני אנשים שיקחו את הקדושה הגולמית של היום הזה לכל מיני כיוונים. וחלקנו גם לא יודעות לאן לקחת אותה, איזה תנועה לעשות. היו שנים שלא יכולתי לסבול את האנרגיה של כיפור כי לא ידעתי לאן לקחת אותה, איזו תנועה לעשות איתה.
אנחנו רוצים שהתרגול שלנו כאן יחד בשעות האלה יהיה בסיס לתנועה מיטיבה עם האנרגיה של קדושת היום, כל אחת והתנועה שלה. זה הדבר הראשון שאנחנו רוצים להביא. הוא מרגיש לי חשוב במיוחד בהקשר הנוכחי שבו אני חיה במדינה שהיהדות מאוד דומיננטית בה, אבל היהדות שדומיננטית היא יהדות מאוד מסוימת ומצומצמת ובעיניי מאוד פוליטית ושאני מאוד לא מסכימה עם הפוליטיקה שלה. אבל אפילו אילו הייתי מסכימה, אני לא בעד הצמצום. ואנחנו ננסה לפתוח מרחב.
המרחב שננסה לפתוח כאן הוא מרחב של נוכחות אוהבת. תרגלנו אותה כבר במדיטציה, אבל ני רוצה רגע לציין במפורש כמה היבטים שלו, שנוכל לשים לב אליהם במודע, בתרגול שלו ואולי גם לאורך היום, ולטפח את מה מהם שמרגיש מיטיב ושכדאי עוד ממנו.
- נוכחות בגוף. אי אפשר בלי, זה הבסיס. לא רק בנשימה אלא בכל החוויה של הגוף האנושי החי הזה שפוגש את העולם בכל רגע ורגע, משפיע ומושפע.
- והרחבה של הנוכחות אל העולם הרגשי והמנטלי שלנו. הנוכחות מתחילה מהגוף אבל לא נשארת רק בגוף. זה נקודה חשובה שנרחיב לגביה בהמשך.
- איכות של אהבה, אכפתיות, כלפי עצמי וכלפי אחרות. זו לא רק נוכחות, לא רק תשומת לב, אלא נוכחות אוהבת, תשומת לב אוהבת.
- סקרנות לא שיפוטית, עניין, פתיחות, כנות; רצון לראות ולדעת את מה שעוד לא שמתי לב אליו. ההתעניינות הזאת במה שקורה פותחת בחוויה איכות של חיות, שפותחת מצידה איכות של קדושה, כי גם החיות וגם הקדושה מתייחסות לרגע/ליום הזה כיחיד ומיוחד, לא עוד שכפול חסר שם ברצף הימים/רגעים. כך האיכויות של הנוכחות והקדושה מזינות זו את זו.
חשבון נפש
קודם דיברתי על קדושה במובן "חסר תוכן", של חריגה מהיומיום. אבל יום כיפור הוא לא רק היום הכי קדוש בשנה, אלא הוא קדוש באופן ספציפי. אפשר להבין אותו בכל מיני דרכים, בעיניי הלב הוא זה שהיום הזה מזמין לחשבון נפש, וזו הזמנה שיקרה לליבי מאוד, כי חשבון נפש הוא בעיניי דבר נחוץ מאוד בחיים הפרטיים והקולקטיביים שלנו.
מה זה חשבון נפש? זה סוג של פעולה. היא קורית בין אדם לעצמו או בין אדם לקונו, למשל במדיטציה או בתפילה או בהרהור, אבל אחר כך היא ממשיכה אל העולם, משפיעה על ההתנהגות שלנו בעולם. מה היא כוללת? קודם כל הסתכלות צלולה על דברים שעשינו שפגעו בנו ובאחרים ("ו", לא "או", כי כשאני פוגעת בעצמי אני גם פוגעת באחרים, וכשאני פוגעת במישהי אחרת אני פוגעת גם בעצמי – חשבון הנפש מאפשר לגלות את זה), תוך הכרה בפגיעה, באחריות שלנו; ניסוח של כוונה נחושה לא לפגוע ככה שוב, או להפסיק לפגוע אם זה משהו שאני עדיין עושה; ולעתים גם ניסוח של כוונה לתקן, לכפר, איך שאפשרי ואיך שיהיה מיטיב. אפשר לעשות את זה ביחס לדברים קטנים או גדולים, אותה תנועה.
חשבון נפש זה דבר קשה. לעתים קרובות ניפול לאחד משני קצוות, הלקאה עצמית לא מועילה מצד אחד על איזה אדם נורא אני, או פשוט הדחקה והכחשה מצד שני, למשל דרך הפלת האשמה על הצד השני, או פשוט התעלמות מכל העניין. התבססות בנוכחות אוהבת יכול להיות ההקשר שמאפשר למצוא את דרך האמצע הדקה והמרווחת בו-זמנית בין שני הקצוות, שבה אני מסוגלת לעשות חשבון נפש אמיתי שנושא פרי מיטיב.
חלק מהטריק שחשוב לציין במפורש: מה שנשפט כאן הוא מעשים ולא עצמיים. יכול להיות שעשיתי משהו רע, זה לא אומר שאני אדם רע. יכול להיות שכרגע אני עושה מעשה טוב, זה לא אומר שאני אדם טוב. כנ"ל לגבי לראות את הרע והטוב שעשתה או עושה הקהילה האנושית שאני חלק ממנה. העניין כאן הוא לא "מי אני באמת" או "מי אנחנו באמת", אלא ראייה צלולה של מעשים והתוצאות שלהם ובחירה בטוב.
נוכחות אוהבת כבסיס לחשבון נפש
אבל החיבור של נוכחות אוהבת לחשבון נפש הוא לאו דווקא מובן מאליו. הרבה פעמים הוראה של מיינדפולנס נעשית בצורה שעושה רדוקציה מאוד חריפה לחוויה. רק התחושות בגוף והצלילים, שום דבר אחר. "לא משנה הסיפור", "לשמוט את הסיפור". להחזיר את תשומת הלב מהרגשות והמחשבות לגוף, או לחוות רגשות ומחשבות רק דרך הגוף.
סוג התרגול הזה יכול להיות מיטיב והוא לגמרי כלי שכדאי שיהיה לנו, אבל לא כדאי שהוא יהיה הכלי היחיד שלנו.
כשהבודהה לימד מיינדפולנס, תשומת לב לגוף היא רק אחד מארבעת היסודות שהוא לימד, הראשון. היא הבסיס שאי אפשר בלעדיו. אבל אחר כך באים עוד שלושה סוגי מושאים יותר מורכבים, כולל תופעות מנטליות מורכבות מאוד ביסוד הרביעי. יתר על כן, מעבר למה שהבודהה לימד על מיינדפולנס הוא לימד עוד דברים. אחד התרגולים העיקריים שהוא לימד לאנשים כמונו, מי שאינם נזירים, הוא להרהר מדיטטיבית על פעולות שעשינו והתוצאות שלהן. גם היהדות כמובן מזמינה אותנו לעשות את זה, אבל הרבה פעמים בלי ההקשר המדיטטיבי.
אז זה מה שנרצה לעשות בשלב הבא של הזמן שלנו ביחד, ומה שאנחנו מזמינות אתכם.ן לעשות גם עצמאית, אחרי הזמן שלנו יחד, במהלך יום כיפור, ובמהלך החיים: לקחת את הנוכחות האוהבת שהתחלנו לטפח, להרחיב אותה לכל עולם החוויה שלנו ולהשתמש בה בתור הקשר לתרגול הקשה והחשוב של חשבון נפש.
