הלא בלתי אפשרי
”חמישה יומנים שנכתבו על ידי אישה אחת, פחות או יותר, לאורך עשרים שנה.
כמה חודשים אחרי תחילת הרומן, ביום חורף אחד, על סף של דלת, מישהו שמנסה לשכנע את המספרת להגר איתו לארץ אחרת מצטט באוזניה את האפוריזם של מרקס, "הפילוסופיה אך פרשה את העולם, אבל העיקר הוא לשנותו". והיא משתכנעת להגר איתו, כי היא כבר יודעת משהו דומה: בחמשת היומנים שלה, שנכתבים בין גיל עשרים ושתיים לגיל ארבעים ושתיים, היא בוחנת את הדרכים השונות שבהן כתיבת היומנים יכולה לפרש את העולם, ובעיקר – לשנותו.
אולי יותר מכל, הרומן הוא על דברים שאפשר לעשות עם סיפורים. אבל לא הסיפורים שהספרות מספרת לנו על בני אדם דמיוניים, אלא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על בני האדם שאנחנו, הדמיוניים לא פחות.“